אגרסיביות במחלת אלצהיימר

מחלת האלצהיימר עשויה לעתים לכלול התקפים ופרצי זעם ואגרסיביות של החולים ללא סיבה נראית לעין.

הנטייה להתרגז או לכעוס בקרב החולים עשויה לכלול גם התבטאות בקללות, עלבונות וצרחות ואף בהשלכת חפצים והתנגדות למטפלים באופן פיזי.

סוג זה של תוקפנות מאפיין בדרך כלל מצבים מתקדמים של המחלה ואין ברורה הסיבה מדוע זה קורה אך ניתן לשער כי התוקפנות עשויה להוות תסמין של המחלה עצמה או תוצאה ותגובה למצבים של בלבול ותסכול. חשוב לזכור כי במידה ואהובכם הופך להיות אגרסיבי אין זה קורה במכוון וניתן להתמודד עם הבעיה.

זיהוי אגרסיביות באלצהיימר

ראשית חשוב להכיר את התופעה ולהבין כי היא תוצר לוואי של מחלת האלצהיימר ובעיה זו מוכרת כך שבמידה ומתרחשת תוקפנות ללא סיבה אשר מתלקחת ללא התראה לא תהיו מופתעים ותרכשו דרכי התמודדות. במקרים רבים ניתן לזהות גורמים אשר עשויים להתריע מפני התפרצות של התקף תוקפנות הכוללים:

• אי נוחות וחוסר שקט הנובעים מחוסר שינה או כאבים.
• תופעות לוואי של תרופות.
• חשיפה לרעשים חזקים פעילות רבה בסביבת החולה או עומס על החושים.
• בלבול תוך שאילת שאלות רבות בעת ובעונה אחת או ניסיון להבין הוראות מורכבות.
• מצבים של לחץ של חולה אלצהיימר.

גורמים לאגרסיביות באלצהיימר

את הגורמים לתוקפנות ניתן לחלק לשלוש קטגוריות עיקריות:

• גורמים פיזיולוגיים – שינויים במוח הגורמים לחוסר שליטה על ההתנהגות, קשיים בשמיעה ובראייה העלולים לפגוע בתפיסת המציאות ובזיהוי קולות ודמויות. החולה מתקשה לבטא מצבים של עייפות או רעב ועשוי להיות מושפע מתופעות לוואי של תרופות.
• גורמים סביבתיים – גירוי יתר, חשיפה לרעשים או לקהל גדול, הימצאות במקום חדש עלולים להביא לחוסר יכולת בהבנת המתרחש סביב.
• בעיות בתקשורת בין אישית – הערות שליליות או ביקורת מצד המטפל עשויות לגרום לתסכול אצל המטופל כמו גם דרישה לבצע מטלות ועולות אשר בעבר ביצע אותן ללא קושי אולם כיום הוא מבין כי אינו מסוגל לבצען.

טיפים להתמודדות עם תוקפנות

הבנת חולה אלצהיימר – תוך הפגנת ניסיון להבין מראש מצבים אשר עלולים לגרום לאי נוחות לחולה ואשר אינם אהובים עליו.

בדיקות רפואיות – כדי לזהות קשיים פיזיים שאינכם מודעים אליהם כמו גם איתור של תופעות לוואי של תרופות.

בדיקות שמיעה וראייה תכופות – כדי לאתר שינויים או הידרדרות.

נוחות חולה אלצהיימר – יש לוודא שלא חם או קר לו מדי, ושבגדיו נוחים לו. היו קשובים והקדימו מצבים של רעב או עייפות.

הזיות – יש לעקוב באופן קבוע אחר סימני הזיות, כדי למנוע התפתחות אגרסיביות.

הימנעות משאלות רבות או מורכבות מדי – יש להימנע גם מביקורת כדי להפחית מצבי תסכול, כעס ובלבול אצל המטופל.

דיבור איטי – מומלץ לחזור על משפטים חשובים ושימרו על קשר עין עם החולה תוך פנייה אליו.

הימנעו משימוש בכוח – כגון אחיזה או ריסון פיזי.

הגבילו את העומס בסביבת המטופל – והמעיטו בפעילות אשר עלולה לגרום ללחץ אצל המטופל.

הגבילו שימוש בקולות רמים – או רעשים בסביבתו.

אל תתווכחו עם חולה אלצהיימר – הוא עשוי להתייחס אל המציאות באופן שונה, כך שמומלץ לשבת ולהקשיב לו במקום להתווכח ולעורר אצלו אגרסיות וכעסים.

השלכות הפגיעה בזיכרון לטווח קצר – לעתים עדיף ופחות מלחיץ להיזכר ולדבר על זיכרונות רחוקים יותר.

תזכורות ורמזים – בנוגע למטלות ומשימות שעליו לבצע כגון צחצוח שיניים והתלבשות.

הפקת לקחים מניסיון העבר – לגבי מצבים אשר עוררו אגרסיביות.

הגבלת אפשרויות הבחירה – באמצעות הצגת מספר מוגבל של אופציות לדוגמא בבחירת הארוחה או הלבוש.

יחס חם ואוהב – בשום פנים ואופן אין להעניש חולה אלצהיימר על התנהגותו, גם אם היא אגרסיבית.

טיפול בחדר סנוזלן – מיועד להרגעת החושים, מניעת ושליטה בתסמיני אגרסיביות.

טיפול באדם הסובל מאלצהיימר אינו משימה קלה ולעתים מלווה בתחושת עצבות או בדידות וכן בחוסר אונים. לכן חשוב במהלך הטיפול לשמור גם על עצמכם ולשתף במידה ואתם חשים דיכאון, חרדה או עצבנות ותשישות, טיפול נכון בעצמכם והבנת זכויותיכם לקבלת סיוע, יאפשר טיפול טוב יותר בחולה.