פסאודו דמנציה – הפרעה קוגניטיבית הניתנת לטיפול

פסאודו דמנציה הוא סוג ליקוי קוגניטיבי המחקה דמנציה, אך למעשה מתרחש בשל נוכחות דאגה לבריאות הנפש הקשורה במצב רוח, לרוב דיכאון, המאובחן בדרך כלל אצל אנשים מבוגרים. המונח מתאר ליקויים קוגניטיביים המחקים דמנציה. הירידה הקוגניטיבית מתרחשת בשל בעיות נפשיות ולא כתוצאה ממחלת מערכת העצבים המרכזית.

חלק מאנשי המקצוע והמומחים בתחום טוענים נגד השימוש במונח זה, שאינו מציע קריטריונים ברורים ואובייקטיביים לאבחון, בשל הקידומת "פסאודו" שעלולה להוביל להנחה השגויה כי דמנציה אינה אמיתית.

אך המונח פסאודו דמנציה עדיין חשב כשימושי בהתייחסות לירידה קוגניטיבית המתבטאת  בדיכאון ובעיות נפשיות אחרות, במיוחד בהקשר פיתוח תכניות טיפול.

הבחנה בין דמנציה לפסאודו דמנציה

רופאים עשויים להתקשות להבדיל בין שי המצבים היות וקיימת חפיפה משמעותית בין תסמיני כל מצב, הכולל מספר סוגים אחרים של דמנציה, כגון מחלת אלצהיימר ודמנציה ומחלת פרקינסון, כשבמקביל מתרחשים אף תסמיני מצב רוח המאפיינים דיכאון.

אבחון נכון הוא היבט חיוני של טיפול בפסאודו דמנציה, שעשוי להיות הפיך אם נוקטים בגישות טיפול נבדלות מהטיפול בדמנציה, אשר ככל שהיא מתקדמת אינה ניתנת לטיפול. סוגי ליקויי זיכרון פרטניים מסייעים להבדיל בין דמנציה לבין פסאודו דמנציה.

אנשים שיש להם פסאודו דמנציה נוטים להיות מודעים ומוטרדים מבעיות זיכרון, בעוד שאנשים עם דמנציה נוטים להכחיש בעיות זיכרון או להפחית את חשיבותן.

תוצאות מבדקים לשני המצבים

אנשים הסובלים מדמנציה בדרך כלל אינם מתפקדים היטב במבחני זיכרון נוירו פסיכולוגיים, בעוד שאנשים עם פסאודו דמנציה נוטים להצליח במבחני זיכרון, גם אם הם סובלים מבעיות זיכרון.

סולם הדיכאון הגריאטרי (GDS) הוא מדד אחד המשמש להבחנה בין שני המצבים, ושימושי ביותר כשמשלבים אותו עם ההיסטוריה של המטופל ותפקודו הנוכחי. במבחן זה, אנשים עם דמנציה עשויים להפגין מגוון רחב יותר של רגשות ולהציג רגשות שאינם עולים בקנה אחד עם המצב, כגון לצחוק במהלך אירוע קודר, למשל.

ההיבטים הקוגניטיביים המהווים את התסמינים

בעיות זיכרון, בעיות תפקוד ובעיות בדיבור הם התסמינים העיקריים של פסאודו דמנציה. תסמינים קוגניטיביים פרטניים עשויים לכול קושי בזכירת מילים או זיכרון כללי, ירידה בקשב ובריכוז, קושי בהשלמת משימות או קבלת החלטות, ירידה במהירות ובשטף הדיבור, וליקויים במהירות עיבוד.

אנשים עם מצב זה חווים מצוקה משמעותית כתוצאה מהליקויים הקוגניטיביים מהם הם סובלים. הם עשויים לחוות תופעות כגון עיכובים בתגובה מוטורית, חרדה, תחושות חוסר אונים וחוסר תקווה. הם נוטים להתעורר מוקדם ולסבול מבעיות שינה, כולל תסמיני דיכאון.

גורמי סיכון

גורמי הסיכון לפסאודו דמנציה זהים באופן משמעותי לגורמי הסיכון לדיכאון, וכוללים בעיות מיניות, כשנשים נמצאות, מבחינה סטטיסטית, בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון, היסטוריה משפחתית, גירושין ומצב סוציו אקונומי נמוך.

אנשים מכל הגילאים עשויים לפתח דיכאון, אך פסאודו דמנציה מאובחנת בדרך כלל בקרב מבוגרים בגיל העמידה ומעלה. חלק מהחוקרים טוענים אף שפסאודו דמנציה עלולה להתרחש כאשר מתקיימים מצבים הקשורים במצב רוח המתפתחים לבעיות מוחיות שנגרמות בשל הגיל המתקדם.

טיפול בפסאודו דמנציה

הטיפול חופף לטיפול בדיכאון, והתסמינים משתפרים עם תכנית טיפול מקיפה, ובמקרים רבים, התפקוד הקוגניטיבי עשוי לשוב. טיפול בפסאודו דמנציה עשוי לכלול טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי עם תרופות נוגדות דיכאון, או שילוב של השניים.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי ((CBT) וטיפול אישי הם שני טיפולים פרטניים שמצאו כיעילים לטיפול בדיכאון, ומועילים אף לטיפול בפסאודו דמנציה. גישת טיפול זו כרוכה בחקירת ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות לשיפור מצב הרוח.

טיפול בינאישי מתמקד במסגרת היחסים של המטופל, זיהוי הגורמים לתחושות הדיכאון והתמקדות בהם עד לשיפור התסמינים.