מחלת פיק והסיכון לדמנציה

דמנציה היא מחלה שמשפיעה לרעה על הקוגניציה ועל התפקוד המנטלי של החולה. למרות שמקובל להניח כי זוהי מחלה שפוגעת בעיקר באנשים מבוגרים, יש יוצאים מהכלל.

מחלות כגון מחלת פיק, למשל, שמופיעות בגיל צעיר יותר ויש להן מאפיינים הדומים בחלקם לדמנציה.

מחלת פיק ודמנציה: הקשר בין הגיל לבין התפתחות המחלות

דמנציה מאובחנת בדרך כלל סביב גילאי שישים או 65. בשלב זה רק אחד מכל עשרה אנשים חולה במחלה, לרוב בשלביה הראשוניים. ברוב המקרים, האבחון חושף את מחלת האלצהיימר, אך לעתים היא מתרחשת כתוצאה מפגיעה בכלי הדם של המוח ולא ברקמת המוח. עם התקדמות המחלה ניכרת מאוד הירידה ביכולת התפקוד השוטפת של החולה, המתבטאת בירידה בהבעה, התמצאות לקויה בסביבה וקוגניציה לקויה.

למרות שחלק מתסמיני דמנציה זהים לתסמיני מחלת פיק, מחלה זו מאובחנת בדרך כלל בגילאים צעירים יותר. מגיל חמישים ואילך שכיחות המחלה עולה, אף כי היא נחשבת לנדירה למדי. גם במחלה זו ניתן למצוא ירידה של ממש בכושר הביטוי, נטייה להסתגרות, בלבול ובהמשך עוד היבטים המאפיינים את החולה הדמנטיבי.

פגיעה מוחית נקודתית

מאפיין מרכזי של דמנציה מתבטא בפגיעה מוחית שאינה נקודתית. ניתן למצוא התנוונות וליקויים בכל אזורי המוח, עם התפשטות בניוון ככל שהמחלה מתקדמת. לעומת זאת, במחלת פיק ניתן לראות כי החלק שנפגע במוח הינו מוגבל בשטחו וממוקד באונה המצחית ולעתים באונה הרקתית.

כשדמנציה מתחילה בגיל צעיר, יתכן שמדובר במחלת פיק אולם אסור להיחפז בהנחה זו. ידועים חולים שחלו כבר בגילאי שלושים או ארבעים, אך הסימנים אותתו על בעיה אחרת לחלוטין. פסאודו דמנציה או הפרעה רגשית שעשויה להיות מיוחסת בטעות לדמנציה או למחלת פיק, יכולה למעשה להיות הפרעה בבלוטות, מחסור רציני בוויטמינים, סימפטום של מחלת כבד או מחלת כליות. גם גידול מוחי, תסמונת כשל חיסוני, ואפילו דיכאון עשויים לגרום לתסמינים זהים לתסמיני מחלת פיק או דמנציה.

תפקוד חברתי לקוי במחלת פיק

לא ברורות כל הסיבות הגורמות למחלת פיק, אך ידוע כי יש מוטיב גנטי. אחוז ניכר מהחולים הם בני משפחה של חולים מאובחנים. הרמז הראשון להופעת המחלה יהיה כאשר ניתן לראות קושי או ליקוי בדיבור, שינוי אישיותי המלווה בהתנהגות לקויה מבחינה חברתית.

אלו סימנים המצויים גם בדמנציה, אך בדרך כלל במחלת פיק התקדמות המחלה (וההחמרה בסימפטומים) נחשבת להרבה יותר מהירה. בשלב מתקדם של המחלה מופיעות לקויות תנועתיות וגם ההחמרה בנזק המוחי, שמסתיימים בסופו של דבר במוות.

מחלת פיק: נטייה להסתגרות כמו בדמנציה

תסמיני הדיכאון הולכים ומתרבים והחולה עשוי להיראות אדיש ולא אכפתי. יש כאלה שהתנהגותם שונה והם נוטים להתפרצות אלימה, השתוללות או בכי חסר מעצורים. בתחילה דומה כי החולים מודעים לכך כי דבר מה במצבם איננו כשורה, אך בתוך זמן לא רב, אפילו כשנה או שנתיים, הם מאבדים את התחושה הזאת ואינם מבינים את חומרת מצבם.

חלק מהחולים יגלו התנהגויות כפייתיות חדשות, ידועים הפרעות של קשב וריכוז והתנהגויות שאינן מקובלות חברתית, לרבות ניבולי פה, אלימות או התנהגות מינית לא מקובלת. שלא כבמחלת הדמנציה, גם בשלב מתקדם של מחלת פיק התפקוד השכלי קוגניטיבי כשלעצמו לא נפגע באופן חמור.

מחלת פיק איננה ניתנת לריפוי, אך קיים טיפול שנועד להיטיב את מצבו של החולה. ריפוי בעיסוק יכול להיות יעיל למדי וכך גם פעילות גופנית בהשגחה. כאשר מופיעות התפרצויות ויתר בעיות התנהגות, אפשרי טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות או מאזני מצב רוח.