גורמי סיכון לאלצהיימר ודמנציה

בשנים האחרונות מושקע מאמץ רב במחקר אחר הגורמים למחלת האלצהיימר וזאת במטרה להביא לאבחון מוקדם שלה ולמנוע את התפתחותה.

המחקרים הרבים בנושא העלו מספר גורמי סיכון אפשריים להתפתחות ולהתקדמות של מחלת האלצהיימר, אך טרם נמצא מידע חד משמעי וברור המעיד על הגורמים למחלה. המומחים מחלקים את גורמי הסיכון אשר אותרו עד כה לשלוש קטגוריות: גורמים גנטיים, אורח חיים וגיל. לפי דעת המומחים ניתן למנוע כשני שליש ממקרי המחלה תוך שימת לב לסימנים המוקדמים.

בנוסף לגורמי הסיכון ישנם גורמים אשר יכולים לסייע במניעת המחלה אשר רובם ידועים לציבור ובהם צריכת חומצה פולית, וויטמין C ואומגה 3 וזאת במקביל לתזונה מאוזנת ופעילות גופנית.

גורמי הסיכון לאלצהיימר: ממצאי מחקרים

לאור המחקרים נמצאו תשעה גורמי סיכון אשר נקשרו לאלצהיימר:

• דיכאון
• השמנת יתר
• השכלה נמוכה
• רמות גבוהות של חומצת אמינו מסוג הומוסיסטין
• לחץ דם גבוה או נמוך
• סוכרת
• עישון
• היצרות עורקים
• חולשה

גנטיקה כגורם סיכון לאלצהיימר

הקשר בין אלצהיימר לגנטיקה הינו ברור וזאת לאור העובדה כי למחלה בסיס גנטי המתבטא בווריאציות של הגן APOE אשר נמצא כמשפיעות על הסיכון לחלות במחלה וכן על הגיל בו היא עלולה להתפרץ.

בנוסף לקשר הגנטי גם למין ישנה השפעה על תפוצת המחלה, נמצא כי אצל נשים שכיחות המחלה גבוהה פי 1.5-3 מאשר אצל גברים, ההסבר להבדלים בין המינים נובע לפי דעת המומחים במחסור באסטרוגן המאפיין נשים בגיל הבלות ומהווה גורם להופעת המחלה.

ישנן מחלות שונות אשר קיים דמיון בינן לבין האלצהיימר, לדוגמא נמצא כי סוכרת מסוג 2, בעיות לב, כולסטרול יתר, מחלות בכלי הדם ועוד הינן בעלות פתופיזיולוגיה דומה לזו של האלצהיימר וכן קיים דמיון עקיף בסממנים של המחלות המתבטאים בפגיעה במערכת החיסונית.

גיל כגורם סיכון לאלצהיימר

הגיל הוא גורם סיכון למחלה אשר מקיף נבדקים מכל מוצא אתני, רקע סביבתי, מיקום גאוגרפי או מין. לגיל מיוחס משקל משמעותי להופעת המחלה והוא בעל השפעה מרכזית גם בנוגע לחומרתה.

האלצהיימר היא מחלה פרוגרסיבית אשר מחמירה ככל שהיא מתקדמת כתוצאה מהצטברות של חלבונים פגומים בתאי המוח כאשר תופעה זו מחמירה עוד יותר בגיל מבוגר וזאת במקביל לירידה ביכולת ההגנה של המוח ולירידה ביכולת ההגנה של המערכת החיסונית אשר פוחתות בגיל מבוגר.

אורח חיים

הרגלים אשר מהווים חלק מפעילויות בשעות הפנאי הינן בעלות השפעה על התפתחות המחלה, גורמים כגון הרגלי פעילות גופנית, וחשיפה לגורמים מזהמים מהווים גורמי סיכון לאלצהיימר. נתון משמעותי נוסף הוא לחץ נפשי. מחקרים מצאו שלחץ גורם לאלצהיימר בעיקר בקרב נשים וכן נמצא כי קיים קשר בין השמנת יתר לדמנציה ואלצהיימר.

פעילות גופנית בתדירות של פעמיים בשבוע מפחיתה את הסיכון לסבול מאלצהיימר כאשר ההשפעות של הפעילות הגופנית נראות גם לאחר עשרים שנים ויותר. תזונה מאוזנת היא גורם משמעותי העשוי להפחית את הסיכון לחלות באלצהיימר וכן מסייע במניעת התקדמותה.

תזונה ים תיכונית עשויה למנוע אלצהיימר – תזונה זו עשירה בחלבונים ובחומצות שומן בלתי רוויות עשויה למנוע את הופעת המחלה.

הימנעות מעישון וצריכת אלכוהול מוגזמת – יעילים כנגד התפתחות המחלה.

צריכת תרופות – חלק מהתרופות מהוות גורם העלול לעודד את התפתחות המחלה, לעומת זאת נמצא כי תרופות להורדת כולסטרול מפחיתות את הסיכון ללקות במחלה.

גירויים מנטליים ופעילות קוגניטיבית

רמת ההשכלה היא גורם חשוב במניעת המחלה, כאשר ממצאים רבים מוצאים קשר בין מספר שנות הלימוד לבין הסיכון לאלצהיימר והיכולת להיות מוגן מפניה. כל פעילות הקשורה בהפעלת המוח ובאינטרקציה חברתית הינה בעלת השפעה חיובית המקטינה את הסיכון ללקות באלצהיימר.

מחקר שנערך בקרב תאומים הראה כי אצל התאום המשכיל יותר הסיכון להתפתחות המחלה היה קטן יותר. עוד נמצא כי פעילויות אשר חשפו את הנבדקים לגירויים מנטליים כגון רכישת שפות או פתירת תשבצים מאטות את התקדמות המחלה.

הפעילות הקוגניטיבית אמנם אינה מונעת נזק נוירולוגי אשר עלול להתפתח במוחו של החולה, אך היא מסייעת בהפחתת חומרת התסמינים, באמצעות בניית רשתות נוירולוגיות התופסות את מקום הרקמות שניזוקו. גם לפעילות חברתית נמצאה השפעה חיובית וניתן להבחין כי אנשים אשר עסקו בתחביבים והיו פעילים מבחינה חברתית היו בסיכון נמוך יותר לפתח אלצהיימר.