דמנציה ופגיעת ראש: הבנת הקשר

פגיעת ראש המובילה לדמנציה משתנה באופן משמעותי בקרב הסובלים מהמצב, בהתאם לסוג מיקום פגיעת הראש ומאפייני האדם טרם הפגיעה. זהו סוג אחר של דמנציה. סוגי דמנציה רבים, כמו מחלת אלצהיימר, מחמירים בהתמדה לאורך הזמן.

דמנציה הנובעת מפציעת ראש בדרך כלל אינה מחמירה עם הזמן, אלא עשויה אף להשתפר במידת מה בטווח הארוך. השיפור הוא איטי והדרגתי ואורך חודשים או שנים.

דמנציה וגורם פגיעת הראש

הגורמים הנפוצים ביותר לפגיעה בראש הם:

• פגיעת ראש בשוגג.
• פציעה שאינה מכוות עם מכשיר חד.
• תאונת דרכים.
• תקיפה.
• סיבות שאינן ידועות.

שימוש באלכוהול או חומרים אחרים גורם למחצית מפגיעות אלו. קבוצות אוכלוסיות מסוימות נוטות יותר מאחרים לסבול מפגיעת ראש. אלו כוללות:

אצל ילדים – תאונות אופניים מהוות גורמים משמעותיים לפגיעת ראש.

אצל תינוקות – רוב פגיעות הראש אצל תינוקות מתרחשות כתוצאה מהתעללות.

אצל מבוגרים – בני הגיל השלישי צפויים במיוחד להיפגע בראשם כתוצאה מנפילה.

תסמיני דמנציה בפגיעת ראש

תופעות הקשורות בפגיעת ראש בדמנציה כוללות תסמינים המשפיעים על החשיבה והריכוז, זיכרון, תקשורת, אישיות, מגעים עם אחרים, מצב רוח והתנהגות. אנשים חווים שילובים שונים של תופעות אלו בהתאם לחלק הראש הפצוע, עוצמת המכה, הנזק שנגרם ואישיות האדם טרם הפציעה.

מספר תסמינים מופיעים במהירות, בעוד שאחרים מתפתחים בהדרגה. ברוב המקרים, התסמינים מתחילים להופיע בחודש הראשון לאחר הפגיעה, ומסייעים להבדיל בין אלצהיימר לדמנציה.

תסמני דמנציה בקרב אנשים עם פגיעת ראש כוללים:

• בעיות חשיבה בהירה.
• אובדן זיכרון.
• בעיות ריכוז.
• האטה בתהליכי חשיבה.
• עצבנות ותסכול בקלות.
• התנהגות אימפולסיבית.
• שינויים במצב הרוח.
• התנהגות שאינה הולמת במצבים חברתיים.
• הזחה קיצונית של טיפוח והיגיינה.
• חוסר שקט או תסיסה.
• נדודי שינה.
• תוקפנות, לוחמנות, או עוינות.
• כאבי ראש.
• עייפות.
• חשיבה מעורפלת.
• תסמינים פיזיים פרטניים.
• אדישות.

תסמינים קוגניטיביים ניתנים לטיפול באמצעות תרגולים מוחיים.

בחלק מהמקרים: התקפים ובעיות נפשיות לאחר פגיעת הראש

התקפים אלו אינם נחשבים לחלק מדמנציה, אך עלולים לסבך את האבחון והטיפול במחלה. הפרעות נפשיות עיקריות עשויות להתפתח לאחר פגיעת הראש ולהשפיע על דמנציה. שתי הפרעות או יותר עלולות להתרחש יחד:

דיכאון – עצב, נטייה לבכי, עייפות, נסיגה, אובדן עניין בפעילויות שבעבר גרמו להנאה, נדודי שינה או שינה מוגזמת, ועליה או ירידה במשקל.

חרדה – דאגה מוגזמת או פחד משיבוש פעולות יומיומיות או יחסים, סימנים פיזיים כגון אי שקט או עייפות קיצונית, מתח שרירים ובעיות שינה.

מאניה – התרגשות קיצונית, חוסר מנוחה, היפראקטיביות, נדודי שינה, דיבור מהיר, אימפולסיביות, ושיפוט לקוי.

פסיכוזות – חוסר יכולת לחשוב באופן מציאותי, תסמיני הזיות, אשליות, פרנויה, ובעיות חשיבה בהירה. אם תופעות אלו חמורות, ההתנהגות משתבשת באופן רציני. אם תופעות אלו מתונות, ההתנהגות מוזרה, משונה או חשודה.

תסמינים כפייתיים – פיתוח אובססיות והתנהגויות כפייתיות, עיסוק בפרטים, כללים או סדר במידה כזו שהמטרה הגדולה הולכת לאיבוד, חוסר גמישות או יכולת לשנות.

הסיכון להתאבדות – תחושות חוסר ערך או שהחיים אינם ראויים שיחיו אותם, היות והעולם יהיה טוב יותר בלעדיו. דיבורים על התאבדות, כוונה להתאבד, פיתוח תוכניות התאבדות.

אבחון דמנציה לאחר פגיעת ראש

ברוב המקרים, תסמיני דמנציה הקשורים לפגיעת ראש הם ברורים. הרופא יבקש דיווח מפורט על הופעת התסמינים. הריאיון הרפואי יתמקד בפרטים לגבי כל הבעיות הרפואיות בהווה ובעבר, כל התרופות והטיפולים האחרים, היסטוריה רפואית משפחתית, היסטוריית עבודה והרגלי סגנון חיים.

ברוב המקרים, הורה, בן זוג, קרוב משפחה או חבר קרוב אחר צריכים להיות זמינים לספק את המידע אותו הנפגע אינו מסוגל לספק. בכל שלב של תהליך ההערכה, הרופא עשוי להפנות את הנפגע לנוירולוג, מומחה בהפרעות מערכת העצבים, כולל המוח.

בדיקות נוירופסיכולוגיות לדמנציה

בדיקה גופנית יסודית מתבצעת לזיהוי בעיות נוירולוגיות וקוגניטיביות, בעיות בתפקוד המנטאלי או החברתי, התנהגות חריגה או השפעה על מצב הרוח. בדיקה נוירו פסיכולוגית היא השיטה האמינה ביותר לתעד ליקויים קוגניטיביים בעקבות פגיעת ראש.

בדיקות נוירולוגיות הן האמצעי הרגיש ביותר לזיהוי דמנציה בקרב אנשים עם פגיעת ראש. היא מתבצעת על ידי מומחה מיומן בתחום פרטני זה של פסיכולוגיה קלינית. נוירו פסיכולוג משתמש בסולמות דירוג קליניים לזיהוי בעיות קוגניטיביות עדינות. בדיקה זו קובעת אף קווי יסוד ברורים למדידת השינויים לאורך הזמן.

טיפול דמנציה בפגיעת ראש

חשוב שבן משפחה או חבר קרוב יהיו אחראים על הטיפול. באופן אידיאלי, יותר מבן משפחה אחד צריך להיות מעורב מקרוב בטיפול. מומלץ שבני המשפחה יחלקו את נטל הטיפול ויסייעו למטפל העיקרי מלכרוע תחת הנטל. המטפלים צריכים להיות בקשר הדוק עם הרופאים.

המטפלים חייבים לעודד את המטופל הנפגע ולסייע לו להיות עצמאי ופורה ככל הניתן. במקביל, עליהם להיות סבלנים וסובלניים. עליהם לקבל את העובדה שהמטופל סובל מהגבלות אמיתיות וכי אלו יחמירו אם הוא עייף, חולה או לחוץ.

בפגיעת ראש, השיפור המשמעותי ביותר צפוי בחצי השנה הראשונה, אך השיפור עשוי להתעכב גם עד חמש שנים לאחר הפציעה.