מחלת אלצהיימר ודמנציה

מחלת אלצהיימר היא הפרעה נוירולוגית במהלכה מוות של תאים מוחיים גורם לאובדן זיכרון וירידה קוגניטיבית.  אתר זה עוסק בהבנת היבטי המחלה, כולל הגורמים, התסמינים, האוכלוסיות המושפעות, גורמי הסיכון, בדיקות ואבחון, ושיטות טיפול ומניעה.

חלק מהמידע הקיים על מחלת אלצהיימר חל גם על סוגים אחרים של ירידה קוגניטיבית, כפי שניתן לראות בהרחבה בעמודת דמנציה.

הגורמים למחלת אלצהיימר

בדומה לכל סוגי הדמנציה, המחלה נגרמת כתוצאה מוות תאי מוח. זוהי מחלה ניוונית של מערכת העצבים, כלומר מוות של תאים מוחיים במצב מתקדם, מתרחש במרוצת הזמן. גודל המוח מתכווץ עם המחלה, והרקמה המוחית מכילה בהדרגה פחות תאי עצב מתקשרים.

נוירונים במוח – באלצהיימר, אלו הם תאי מוח שנפגעים כתוצאה מהצטברות פלאק וסבכים בין ובתוך התאים. הפלאק נמצא בין התאים המתים במוח, ונוצר כתוצאה מהצטברות חלבון הנקרא בטא עמילואיד. הסבכים נמצאים במרחק הנוירונים במוח, מתוך התפרקות חלבון אחר שנקרא טאו.

שילוב גורמי סיכון – חוקרים אינם מבינים מדוע השינויים המוחיים מובילים להתרחשות אלצהיימר, ומאמינים שמספר גורמים שונים אחראים להתפתחותה. גורמי סיכון לפיתוח המצב כוללים הזדקנות, היסטוריה משפחתית של אלצהיימר, ונשיאת גנים מסוימים.

תסמיני מחלת אלצהיימר

התסמינים ניתנים לאבחון בכל שלב של דמנציה וכן עם התקדמות שלבי המחלה לאחר האבחון הראשוני. התפתחות התסמינים מכתיבה את אופן הטיפול. כדי שהרופאים יבצעו אבחון ראשוני של מחלת אלצהיימר, הם חייבים לאתר את תסמיני הדמנציה, הכרוכים בתסמינים קוגניטיביים או התנהגותיים, המצביעים על ירידה מרמות קודמות של "תפקוד וביצוע" ומפריעים ליכולת לתפקד בעבודה או בפעילויות הרגילות.

הירידה הקוגניטיבית מתרחשת בשני תחומים לפחות, מתוך חמישה תחומי תסמינים, הכוללים:

החמרה ביכולת לקלוט ולזכור מידע חדש – למש שאלות או שיחות חוזרות על עצמן; שכחה של אירועים או פגישות; והליכה לאיבוד על מסלול מוכר.

קשיים בביצוע משימות מורכבות והפעלת שיקול דעת – כולל לקויים בהבנת סיכוני בטיחות; חוסר יכולת לנהל כספים; חוסר יכולת לקבל החלטות; וחוסר יכולת לתכן פעילויות מורכבות או סדרתיות.

פגמים ובעיות ראייה – למשל חוסר יכולת לזהות פרצופים או אובייקטים נפוצים, או לראות חפצים בתצוגה ישירה; חוסר יכולת להפעיל כלים פשוטים או להתלבש; ופגמים בקריאה וכתיבה.

קשיי חשיבה על מילים נפוצות תוך כדי דיבור – היסוסי תקשורת, בעיות דיבור, ובעיות איות.

שינויים באישיות ובהתנהגות – למשל שינויים במצב הרוח, כולל תסיסה, הפחתת עניין, ירידה במוטיבציה או ביוזמה; אדישות; אובדן אמפתיה ונסיגה חברתית.

התנהגות כפייתית אובססיבית – או התנהגות שאינה מקובלת מבחינה חברתית. השיטה הנפוצה ביותר להצגת תסמיני דמנציה היא איתור תסמיני אובדן זיכרון בולטים, במיוחד בתחום למידה וזכירת מידע חדש. אך התסמינים הראשונים עשויים להתמקד בעיקר בבעיות שפה, והתסמין המשמעותי ביותר הוא המאבק למצוא את המילים הנכונות.

שלבי מחלת אלצהיימר

התקדמות המחלה עשויה להתפרש על פי שלושה שלבים בסיסיים: שלב טרום קליני, שעדיין אינו כרוך בתסמינים; ליקוי קוגניטיבי מתון; ודמנציה.

איגוד האלצהיימר מתאר שבעה שלבים הנמשכים על פי רצף של ירידה קוגניטיבית המבוססת על חומרת התסמינים, במצב של ירידת ערך קלה ובינונית המגיעה בסופו של דבר לירידה חמורה ביותר. ראיון רפואי קפדני מסוגל לזהות תסמינים ברורים במספר תחומים.

אבחון ובדיקות למחלת אלצהיימר

תהליך האבחון מאתגר, ולא קיימת בדיקה אחת לאיתור התפתחות אלצהיימר. מסיבה זו, הדבר הראשון שרופאים עושים הוא לשלול בעיות אחרות טרם אישור סימנים ותסמינים נפשיים חמורים דיים כדי לקבוע סוג של דמנציה.

לעיתים תסמיני דמנציה קשורים להפרעות תורשתיות כגון מחלת הנטינגטון, כך שנדרשות בדיקות גנטיות. חלק מהאנשים עוברים אף הערכת דיכאון.

בדיקות מוקדמות אלו אינן מאבחנות מחלת אלצהיימר, אלא פוסלות בעיות אחרות לפי שמתחילים לצמצם את התסמינים הגורמים לדמנציה, ואז מבצעים בדיקות אובדן זיכרון ובדיקות קוגניטיביות.

    קבלו יעוץ אובייקטיבי בחינם בנושא מעבר לדיור מוגן

    לייעוץ טלפוני חינם התקשרו

    077-7715460

    או מלאו את הפרטים:









    הרשמה מאובטחת. פרטיך נקלטים ליצירת קשר תוך כדי שמירה על פרטיותך.

    חייגו עכשיו צרו קשר